חוות יאיר · חלק קנ״ו סימן י׳

ומ"מ ברור ופשוט דלא יועיל טענת נגיעת ב"ד שבעיר שיבואו הם אל היחידים רק ידוע בזבל"א או במקום הממוצע בדייני אותה עיר והוא הנכון דלא גריעי מעשיר אלים בעירו אחר שא"א לדייניהם לדון יפה דברו ופשיט' הוא ולדעתי גם טענת היחידים אינה לתכלית שיבקשו שיבואו אליהם רק שלא יוכרחו מהיחידי' לדון בקהילה אצלם) וכדפסק הר"י קארו ז"ל שעניני מסים אין דנים בדייני אותה עיר אא"כ יש מנהג בעיר או עשו מקנה שדייני העיר ידונו גם על מסים ע"כ וכ' בת"ה סי' שס"ב דלא מקרי מנהג אלא בתלתא זימני ונתברר שעשו כן לקבוע המנהג אבל בקהל יכולים להכריח מכח מה שנהוג הקהילות שיתן המס ששם עליו (צ"ע) או משכון וירשו לו ללכת אל ב"ד אחר דאל"כ טריחא מילתא וכל א' יטעון כן וקדירה בי שותפי וכו' ויפסד הקהל הכל ומנהג של תורה היא דמוהרייקו בטפסא דמלכא מנח וכו'. והק"ק לא עשו תקנה הנ"ל ומעולם לא קבעו מנהג זה לדון בדייני אותה עיר עניני המסים ואי משום משכון הרי הבתים שיש להם תחתיו מלבד שאנו בני ספרד דנין ע"פ פסק רב יוסף קארו ז"ל והוא פסק סתם דעניני המסים אין דנין בדייני אותה עיר ולא חייב ליתן משכון.