חוות יאיר · חלק קנ״ג סימן ב׳

ובמה שנכתב עוד בכ"י ובקנס מאה ר"ט להשררה. ודאי מצד המשפט אסור למלוה לתבוע ללוה בערכאותיהם כבח"מ סי' כ"ז. רק באם בעל דינו אלם דק"ל שנוטל רשות מב"ד ודין בערכאותיהם ובכ"י זו מוטל מאד על הב"ד להיות מתון ולהתרות בלוה על היזק דאפשר להגיע לו מלבד חובו ואם לא ישגיח והמלוה תובע את שלו והמה תובעים הקנס אין ללוה על המלוה שום תרעומות. מש"כ בלי רשות ב"ד ודאי לא מהני תנאו אפי' נכתב בפי' שתיכף שיעכב יורשה זה להגיד הקנס להשררה ולא יהי' לו דין מסור כל זה לא יועיל למלוה לתבוע אותו בדין א"ה או להגיד לשררה מהקנס לבד לפע"ד. ואפי' נימא דמה שכתב שלא יהי' דין מסור כאלו התנה ע"מ לפטור גבי קרע את כסותי ע"מ לפטור מ"מ יש לחלק דהתם אחר דאין הנאה להאומר ודאי פטר לי' בלב שלם דאל"כ למה אמר לו מש"כ כאן י"ל שכוונת המלוה הי' שע"י זה יתיירא הלוה ויפרע לו ומ"מ אפשר שהלוה אין לו לפי שעה ואחר כי לא פרק ממנו עול ב"ד למה יזיקנו זה. ובלא התנה והתיר לו אע"פ שעשה להציל את שלו פסק מהר"ם דנקרא מסור וחייב לשלם ללוה כל הזיקו כ"ש בנדון זה דההיזק בריא וגלוי וכמהר"ם הכריע בש"כ סי' שפ"ח ס"ק כ"ו.