תשובה: בהמשך כתבי ז"ל. ובענין שנכתב בכ"י שיפרע לו פלוני לזמן פלוני בקנס מאה ר"ט להקדש נ"ל דמסתמא הלוה משתעבד להקדש שבקהלה שלו ואין בו משום אסמכתא ומוטל על הגבאי לתבעו וכבר הארכנו במקום אחר [עי' בתשובה קצ"ד] דכתיבה כאמירה לענין נדר כל שכן לענין הקדש לעניים די"א דגם במחשבה מחויב לקיים ממ"ש כל נדיב לב עולות. ומ"מ אפי' עבר זמן אם לא תבעו ג"ץ אינו עובר עליו כמו בבל תלין ואחר שעבר הזמן ונתחייב אין ביד המלוה למחול ללוה מש"כ מקמי דמטי ז"פ רשאי המלוה למחול או להרחיב זמנו ועי' בטור וש"ע סי' רצ"ח גם בח"מ סי' ע"ג.
חוות יאיר · חלק קנ״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.