חוות יאיר · חלק קנ״ב סימן ב׳

תשובה: יפה שאלת כי ודאי אע"פ שנקראו ת"ח שבבבל חובלים במס' ב"ב לא מצד הריקודים והצעקות גדולות ומרות והכאת כף אל כף כאלו נלחמים זה מול זה (הכי יבינו מ"ש אתא ר"פ שדא ביה נרגא שבא זה על זה בכשיל וכלפות ובקרדומות) או מצד הקנטורים וזלזולים חלילה כי לא על סגנון זה נאמר כי ידברו את אויבים בשער שאב ובנו רב ותלמידו נעשו אויבים רק מצד שהם מתנגדים בסברותיהן ובראיותיהן וכך ראיתי להקדמת ספר הקנה וז"ל ואל תשמע ואל תאבה לקולות וברקים וכתב בהג"ה פי' מי שהוא מפלפל רק בהשמעות קול ובספקות כפים [עי' סוף תשובה קפ"ג] (והרב בעל זיקוקין דנורא עם גודל חסידתו במחילה מכבודו אישתבש במ"ש בשבח הפלפול לבאר יגיע כפיך כי תאכל על ספיקת כפים של הת"ח ושהוא מ"ש רבי לפני מותו יגעתי בעשר אצבעותי וכו' ולכן אם קול יעקב מצפצף ומכין בידיהם אין ידי עשו שולטות והיינו מ"ש על יהודה ידיו רב לו על דלא ידע למישקל ולמיטרח השמעתתא ושגם האר"י הי' מפלפל בעת בס"ת עד שהי' מזיע. ואני אומר שהדברים האלה תלויים על בלי מה ולא מצאנו שום רמז כל דהו בשום מקום מדרז"ל שיהי' בו נדנוד מצוה כמו שמצינו במרוצה ותנועה רבה בהליכה לדבר מצוה בזוהר שנותן כח למלאכי זכות שבתא הרצים וכבר נתן בזוהר טעם על תנועה כל דהו שדרך ת"ח לעשות בעת לימודם וע' גם בכוזרי מש"כ קפיצה וסיפוק וריקוד תוך הפלפול איש נגד רעהו שזה גורם בלי ספק שחבירו ימהר לעשות כמעשהו וירקוד ג"כ כנגדו וירים קולו בצעקה גדולה ומרה יותר ולא ישמע איש שפת חבירו ואין זה רק מנהג יהוא וכל המרבה בה ה"ז משוגע הן בחילוקים או בדרושים.