חוות יאיר · חלק קנ״א סימן ו׳

ואע"פ דק"ל הדר בחצר חבירו דעבידא לאגרא חייב ליתן לו שכר אע"ג דהוא גברא דלא עביד למיגר דעכ"פ דר בו ונהנה וכמ"ש שם הסמ"ע מש"כ זה שלא נהנה מן הסוס כל ימי היותו שם אצל השר אדרבה הי' מוציא הוצאות במזונותיו חנם. ועוד הרי נאנס בעכבת הסוס ואפי' נדון בזה דין גרמי באנו למחלוקת הפוסקים אי גרמי דינא וחייב בה אפי' שוגג וכבר הכריע הש"כ בסי' שפ"ו בס"ק א' שהוא רק קנסא ושוגג פטור ונ"ל שאפי' אותן דס"ל דדינא הוא ובשוגג ג"כ חייב מ"מ בנדון דידן קיל משוגג רק הוא אונס ואם תאמר עכ"פ ה"ל להחזירו תיכף שנתעכב או אחר ששלח בעל הסוס אחר סוסו. הלא דבר זה שישב ולא עשה מעשה להחזיר לזה סוסו ולא קיבל הנאה מן הסוס ה"ל גרמא קלה ופטור ואחר דפטור מצד הדין ואין כאן טענה לכפירה מעתה אין מקום לזכות ראובן בתפיסתו כלום רק חייב להחזיר מה שתפס ולוי נותן לו שכירות של ח' ימים ותו לא מידי.