חוות יאיר · חלק ק״נ סימן ה׳

רק לפעד"ן דאפי' למה דק"ל דיושב בקרון דלוקה והינו ודאי בדאזלא בשבילו והכי אזלא שיטה דב"מ בפ"ק דומיא דרוכב ומנהיג שם מ"מ אסור אפי' לא אזלא בשבילו ודבר הזה בא לידי באשר חזרתי לבדי מבית חמי מק"ק בולדא לביתי בק"ק ווירמיישא בחורף שנת ת"ך בעגלה ההולכת ריקנית בלאו הכי משם לק"ק ורנקפורט ובהיותו נוסע דרך הר פאגלשבארג והיו ימי גשמים לא הי' אפשר לו לעלות הרים עם שני סוסים השפלים ולקח מכפר גייזלינגי שור גדול לסיוע למשוך על שעה והיותי לבדי נער ורך ואין איש אתי ואך כי התחננתי מאד לפני העגלון לא שמע בקולי כי אמר שא"א לו לעלות ההרה בלתי סיוע השור וגם בכחי לא הי' לילך ונשארתי יושב על אפי ועל חמתי כי הי' כמעט סכנת נפש ולולי זה הי' נ"ל איסור עכ"פ מפני מראית עין אף שהוא בשדה איכא למיחש לארחא ופרחא הפוגעים בו בדרך (בכה"ג בהג"ה רמ"א בח"ח ר"ס רמ"ד) ופרט בפגעו בכפרים דשכיחא שם בני ישראל או דיירי שם וגם בלה"נ אף את"ל שירד מהעגלה בהגיעו לכפר או כשיראה מרחוק בר ישראל מ"מ הרי לא ק"ל שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם רק כרב דס"ל כל מה שאסרו חכמים [ע' תשובה ט"ו דף י"ב ע"א] אפי' בח"ח אסור.