חוות יאיר · חלק קמ״ו סימן ג׳

והנלפנ"ד לא להלכה כ"ש למעשה כי הם דיני נפשות וכל שנטה בדבר לזכותו של רוצח הוא קצת חובתו של נרצח מיד הנפש וכדבעינן למימר בג"ה רק דרך שיקלא וטריא נחזי אנן. דמ"ש המערער שהיה רשות לגואל הדם למסרו למלכות לא ברירא לן משני טעמים הא' דאפי' אם נאמר שהתורה נתנה רשות לג"ה להרגו ע"י כי יחם לבבו ורדיפתו ואחריו ומעתה ה"ל דין תורה ובמשפט סנהדרין לא ניתן לו רשות למסרו למלכות שאפי' בעסקי ממון לא נעשה עע"ז (דהיינו מי שאין להם שום דת וכופרים בבורא עולם) פלילים כר"ש בעסקי נפשו' ורבי דרש אותו הרגת בחרב בני עמון שהיה לך לדונו בדין סנהדרין ויש קפידא גדולה בזה עד שאפילו סנהדרין שראו שהרג אחד את הנפש אסור להרגו עד עומדו לפני העדה במפשט כמ"ש הרמב"ם. ופשוט דר"ל אפילו התרו בו כ"ש בכה"ג שמה שג"ה הורגו דין ודת תורה הוא ואיכא למ"ד פ"ב דמכות גבי יצא מתחום מקלטו דמצוה ביד גואל הדם ואין ללמוד מד"ת למסרו.