חוות יאיר · חלק קמ״ו סימן י״ב

ונ"ל עוד דאפי' בזמן הסנהדרין מ"ש בקרא ג"ה ירצח הרוצח היינו אחר שיצא דינו למות בסנהדרין רצוני לומר שהוא חייב מיתה רק שמ"מ א"א להמיתו מצד חסרון התראה או עדות מיוחד' וכבגמ' גבי כונסין אותו לכיפה ומייתי ליה הרמב"ם שם פ"ד מ"ח ובזה יובן מ"ש במשנה ומייתי לה הרמב"ם בלשונה בתחילה אחד שוגג וכו' מי שנתחייב מיתה ממיתין אותו שנא' ונתנו אותו ביד גואל הדם שצ"ע מה זה נתינה ביד ג"ה אם הב"ד ממיתין אותו אלא ע"כ כמ"ש דקרא קמ"ל אפי' א"א לב"ד להמיתו אף כי נתברר להם שהרגו מצד חסרון התראה או שאר דברים יתנו אותו ביד ג"ה ר"ל יהי' רשות לג"ה להרגו וכן אם נתחייב ממש וברח (ונ"ל דזה עיקר ובכה"ג מיירי ופי' ונתנו אותו ר"ל יניחנו [כמ"ש ולא נתנו אלהים להרע עמדי] דבאינך קשה למה לא יכנסוהו לכיפ' ובכה"ג קשה על הכ"מ במה שכ' על השגת הראב"ד פ"ו מ"ה יע"ש) והכי איתא בברייתא מס' מכות די"ב ורצח גואל הדם את הרוצח יכול מיד ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט וכ"כ הרמב"ם ריש הלכות רוצח מ"ה רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים וכו' וכתב בכ"מ דהוא גמ' וספרי דגבי גואל הדם (וצ"ע על הרמב"ם ששינה דרז"ל וסמך דנלמד מיני' ק"ו גם על מ"ש בזדון). וא"כ בזמן סנהדרין כ"ש עתה שלא ניתן כלל לג"ה להרוג הרוצח ואפי' לסבב לו מיתה.