חוות יאיר · חלק י״ד סימן ה׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

וסוגי' זו עצמה דשקלינא וטרינא בה מוכח דהאומר הריני נזיר מן החרצנים וכו' [עי' פ"ב מג"ד דנזיר] דלרבנן הוי נזיר גמור ולר"ש אינו נזיר כלל ולית מאן דס"ל דיקיים מה שהוציא מפיו וק"ל כרבנן. ולכן לא שייך נזירות מן היין פרטי לומר מיין מצוה לחוד או לומר הריני נזיר מיין חדש או מחביות זו ואפילו הריני נזיר מכוס זה הוא נזיר גמור ואסור בכל והוא משנה ואפילו אמר ע"מ שאהיה שותה יין ומטמא למתים או הריני נזיר כ' יום הרי זה נזיר ל' והאריכום בזה אך למותר. ומזה דמה שסיים מכ"ת וז"ל נ"ל פשוט וברור הוא עקום ועמק עכור ושוב אין צורך לפקפק ולדקדק בשאר דבריו שגם המה בלתי ברורים. ותמה אני על חכמתו כי רבה היא שנכנס לכלל דוחקים אף דהוי מצי לישב הדברים ולקיים סוגיות הש"ס אף אם יסוד מוסד דנדר חל על דבר מצוה בכולל שריר וקים עפ"י דברי התוס' מסכת שבועות דכ"ד ע"א ד"ה הן היכא משכחת ליה. אם יעיין מכ"ת שם בסוגיא עצמה יראה כי כל דברי בזה בכתבי למכ"ת הם רק לחדודי ולשמוע מה ידבר ולא לחנם כתבתי ריש מילין אמרתי לכאורה והאמת יעשה דרכו כי מעיקרא ל"ק מידי דמבואר שם דר"ש לית ליה כולל ומוכח שם דהנדר חל על מילי דרשות הנכללים בנדר עם מילי דמצוה אבל על מילי דמצוה הנכללים לא חל וסוגי' דנזיר שהקשינו בה אזלא אליבא דר"ש ותו לא מידי:
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.