חוות יאיר · חלק י״ד סימן ד׳

והאמת הברור כשמש שגבי שבועה ענין הכולל הוא אם אמר סתם שלא אוכל מצה וכן נשבע שלא אשתה יין אפילו עומד בליל פסח או בע"ש ב"ה ה"ל כולל על זמן שזכר או לעולם כבס"ס רי"ט ואם לא שאומר שלא אוכל מצה בליל פסח או שלא אשתה יין קידוש אפילו עומד ואומר לך באמצע השנה לא חל ולוקה. וכ"ש אם עומד בע"ש ב"ה ונשבע שלא אשתה יין קידוש ואין חילוק בין ע"ש ב"ה לכל השנה. ואם יסור מכ"ת מדבריו ויפנה לדרך שכתבתי ויאמר דסוף כל סוף יתורץ קושיותי לומר דתדע מכח קושיותי דע"כ ריבוי דקרא לאסור יין מצוה מיירי בלא כולל רק בהזיר עצמו מיין מצוה קידוש והבדלה לחוד. גם זה טעות גדול שאין למעלה ממנו דאעפ"י דנזיר הוי כמו שבועה מ"מ בזה אינו שוה לו דגבי שבועה תלי באמירתו ורשאי לישבע על דבר כללי או פרטי וככל היוצא מפיו יעשה וגם במצוה ע"י כולל. משא"כ בנזיר כל עצמו אינו רק כולל כמ"ש מפורש בקרא שבמלת הריני נזיר מחויב לעשות ככתוב בתורה.