ולפי שני טעמים דבקרא היה יותר נכון להקל בכל מת בח"ל ומ"מ מחמרינן מפני דיש לפרש דקרא הא או הא קאמר כי קללת אלהי' אפי' בח"ל ולא תטמא את אדמתך אפי' הרוגי מלכות וגו' כמו שעשה יהושע במלכי כנען וכמדומה לי שכ"כ מהרש"א ולכאורה יש לפקפק ולומר דבגוי לא שייך גם טעם דטומאת ארץ שהרי קברי גוים אינם מטמאים והמתיקו המקובלים סוד על זה מפני שטעם טומאת מת מפני שרוחו' הרעות' וסיטרא דמסאבתא מתדברים בגוף אדם שהיה בו מדור לנשמה הקדוש מש"כ בגוים (פי' הכופרים בבורא עולם) מ"מ רוב הפוסקים הסכימו ממשנה דסוף אהלות דבמגע מטמאין דמ"מ לא ימלטו מדיבוק הטומאה בדבר שהיה בו רוח חיוני.
חוות יאיר · חלק קל״ט סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.