חוות יאיר · חלק קל״ט סימן י״ג

מ"מ ק"ל אחר קיימנו מ"ש כל המלין את מתו וכו' עובר ממש. הא דתנן שם הלינו לכבודו אינו עובר עליו ובגמ' שם דמ"ז בעי למימר דפי' לכבודו ר"ל של חי משום דלא אסרה תורה רק דומי' דתלוי דאית ביה בזיון ומנא לן הא לעבור על ל"ת מכח טעם שנבדה שהרי לא ק"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא להקל בדלא שייך הטעם רק ק"ל אלמנה בין עני' בין עשירה אין ממשכנין אותה (ומ"מ ודאי יש ליתן טעם על מצות ה' ויפה כ' הסמ"ע בסי' צ"ז ס"ק כ"ב אשר הרעיש רב פולנייא פה את קצת הלומדים שהרי גם הרמב"ם כתב בפירוש המשנה מפני החשד ונ"ל דמטעם זה כתב הרמב"ם שגם בשעת הלואה אסור דהוי ג"כ חשד ובזה ניצול מהשגת הראב"ד ומ"מ לחלק ולהקל מצד הטעם לא ה"ל כר"ש) וא"כ הוא באין טעם בקרא מפורש כ"ש גבי לא תלין דמפורש ולא תטמא וגו' כי קללת אלהים וגו' איך נבדה ונאמר דדוקא משום בזיונא אמרה תורה ולהקל בהלינו לכבוד.