חוות יאיר · חלק קל״ד סימן ח׳

לכן נראה דאם בעת שבאתה אליו ידע כי דעתה רק לפי שעה ואחר שנה או שתים תצא ממנו ליזון משלה דדמי ממש למפרנס יתום שא"צ לכלם אפי' אחר מותה וזה ברור ואפי' אין לו אח ויצאה ממנו ול"ק ממ"ש רז"ל בפסחים פ"א ניחא לאינש דלעביד מצו בממוני' היינו דוקא במצוה דרמיא עליה עכ"פ הן מדאורייתא או מדרבנן מש"כ מצות כיבוד דאין מצוה רק משל אב ולפנים משורת הדין דלמא לא ניחא לי' והרי הוכיח סופו שתובע אותה על תחילתו מכ"ש לגבי אחי'. (ומה דקשה דזימנין דארז"ל דרך הוי אמינא ומאי דתימא ניחא לאינש וכו' אין כאן מקומו [עמ"ש בהשמטות לתשוה קס"ו] (מאחר דאין סברא נגד זה מש"כ גבי בן יתום אע"פ דתובעו לבסוף אמרינן דמתחלה דעתו הי' לזונו חנם וחזר בו וה"ל כבהג"ה ס"ס רמ"ו.