נראה אם בשעת שבקשו הקהל ת"כ מפלוני אמרו לו דברים של טעם הנ"ל באשר כבר היה להם טורח רב וכמה סרבן מפציר היה כבר ושע"כ למען לא יבלו עוד זמן ולא יטפלו עוד בזה אזי ודאי מובן גלוי וידוע כוונתם כי על זה בא בת"כ ואסור לו לבקש בין להקל הסך או להרחיב זמנים דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם וכל כה"ג אזלינן בתר כוונת הנודר אם נכלל בדיבורו וסובלו כמבואר בי"ד סי' רי"ח. ואם בא בבקשה לפני הקהל שימחלו לו על הת"כ ויתירו לו לבקש על נפשו אפי' נשבע בפי' שלא יבקש עוד היה נראה דזה ודאי מותר וראיה מנשבע וחזר ונשבע שלא ישאל על שבועתו בי"ד סי' רכ"ט ס"ד וא"כ אפי' ת"כ בפי' שלא יבקש עוד הנחה או זמן אחר הסכמת הקהל היה נראה דמותר. ומ"מ אע"פ דבכה"ג אין איסור מ"מ אצל הקהל לא צייתינן ליה כלל כי היכי דלא להוי מילי דציבורא כחוכא וטלולי ובכה"ג חששו רז"ל למילי דרבנן.
חוות יאיר · חלק קכ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.