חוות יאיר · חלק קי״ט סימן ג׳

האמנם בדבר תי"ו זהובים סך כתובת האלמנה יש ויש ממש בדברי כמו יעקב דמאחר שלא נשבעה האלמנה על כתובתה הן מצד הדין הן מצד הפשר שזכרו הרבני' כי בודאי אלו נשבעה האלמנה תחילה אין אומר ואין דברים שהיתה מתנתה לבתה וחתנה קיים מה שמגיע לסך כתובתה. שעם שלא נכתב קנין מיוחד על מתנה זו מ"מ נכלל בקנין כללי הנזכר בתנאים אחרונים של כמר יצחק. ואפילו לא הי' בקנין כלל מ"מ כבר זכה בהן כמר יצחק ומאן מרמי ליה מיניה. ואפילו נאמר שאין זה הלשון הנכתב בתנאים אחרונים של יצחק יהי"ה ג"ם כתובת"ה לשון המועיל. וכ"ש דבאמת מועיל ומועיל כמבואר בח"מ סימן רמ"ה ס"ג וכמ"ש בש"ש ר"ס רנ"ג וסי' רפ"א ס"ק ה' ואע"פ שהמתנה היא דבר שאינה ברשותה כי מעולם לא באתה כתובתה לידה ולכן אפי' קנין לא מהני כבסי' ר"ט ס"ה וברור דבמקנה לחבירו חוב שיש לו על פלוני לא קנה כי אם במעמד שלשתן וה"ה כתובת אשה כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל נו"ן ד"ד דאין לאשה רק חוב ושיעביד על נכסי בעלה. מ"מ כאן שהכל ברשות מקבל מתנה לא הוי מתנה דכתובתה רק כמחילה. ולשון כל דהו מספיק אחר שהמקבל כבר זכה בו ומוחזק.