מש"כ אלמנה זו שלא נתנה דבר לנכדה בה"ב רק העבירה נחלה ונתנה לבתה וחתנה הכל. ונו"ן זהובים שיירה לירוש' ולא עשתה בהם דבר. רק ממילא זכתה בהם בכח ירושה ואיך נדון מאומדן דעת להוסיף על מתנת זולתה ולגרוע כחה אין זה רק שיקול דעת חיצוני. ואין לומר עוד דלא נכתב בפשר רק שתתחייב האלמנה לתת שטר בקנין על נו"ן זהובים והרי לא נעשה והו פסידא דלא הדר מידי דהוי כהא דק"ל חוזר בשטר כבסי' ל"ט דזה טעות מפורסם דגבי מתנה והקנאה ארז"ל זה דבדידיה תלי ע"ש ובסי' רמ"ג מש"כ בפשר דבר שנעשה בבירור דברים מה שיהיה לכל אחד ואחד ע"כ נהי דאין זמן קיום הדברים מעכב כמ"ש למעלה מ"מ פרטי הדברים בעצמה קשורים יחד ותלוים זה בזה וקיומו של זה תלי בקיומו של זה ועל כרחו יענה יצחק בעל הבת אמן ויפרע החוב כדי לאשר ולקיים הפשר דאל"כ תטלי בה"ב כל העזבון בירושה לכן נראה פשוט שתזכה בה"ב וב"כ בק' זהובים.
חוות יאיר · חלק קי״ט סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.