חוות יאיר · חלק קט״ז סימן ב׳

מ"מ ברירא לי דכל זה לא מיירי רק בזמניהם כלפי דק"ל כדעת כל הפוסקים דס"ל דסתם יינם אסור במשהו וכמ"ש סי' קל"ד משא"כ בזמן הזה דסמכינן אדעת ר"י שכ' דבזמן הזה אין הגוים בקיאים בטיב ע"ז ואינם אוסרין רק בשתיה ובטל בס' א"כ גם זה כשר ומותר אפי' בכלי שמכניסו לקיום ושהה בתוכו מעת לעת מותר וזהו שכ' הסמ"ג שר"י פעם אחת לא היה לו יין ושמע שלא היו נזהרין יפה מניגוב ואעפ"כ שתה ממנו כל ימות הקיץ מפני שלא היה ברי' ואחר כך ציוה להכשיר את החביות ע"כ. ור"ל לא היו נזהרים בניגוב הגת דאי בחביות לא נזכר ניגוב רק הדחה או עירוי ומ"מ לרוב חסידתו אלו היה ברי' היה מחמיר אע"פ דמן הדין כשר הוא כנ"ל וכל מעיין בב"י סי' קל"ז ישפוט דמיירי דוקא דאם ק"ל דיי"נ אוסר במשהו מש"כ לדידן דק"ל דבטל בס' יש ששים נגד הקליפה כמ"ש הב"י בשם הרא"ש וכן הביא הב"י סי' הנ"ל בשם הר"ש סוף מס' תרומות. והמעיין שם יראה דכתב דאין ראיה לאסור אפי' לכתחילה ע"ש רק דג"כ אין ראיה להתיר מחביות של שמן שנשפכה דההיא לא מיירי בנותן לתוכה חולין רק לארויי שאין בו משום הפסד תרומה ומ"מ למה שמחלק בסוף בין יין האסור בהנאה לבין יין דידן י"ל דחביות שמן שנשפכה שאני דמותר אפי' לתת בתוכו חולין שהרי אינו מתכוין לבטל האיסור רק ממילא בטל משא"כ ביי"נ דאוסר בכל שהוא אין לומר סברא זו והכי מסתברא דמיירי בדומה למגורה שפינה.