חוות יאיר · חלק קט״ו סימן ז׳

סוף דבר כמו שארז"ל אין מדמין בשבותין ה"נ אין לעשות שום מעשה ע"י שנלמד מדחיית דבר לדבר שבקל יש צד חומר או צד קל המבדיל בין דבר לדבר כמבואר בסוגיא דעלי' ריש יבמות ע"ש ובתוס' ריש שבת ד"ד ע"א ודקל"א ע"ב. וראינו בקהילות קדושות בי"ט שבאה שמועה שנפטר ילד סמוך לבה"כ ומיד היו רצים כל הכהנים חוצה ומבטלין דוכן אף שג"כ הי' מקום לפקפק שאין כאן איסור טומאת כהן דאורייתא כמ"ש הש"כ בי"ד ר"ס שע"ב. וגם לא נקרא הכהן השוהה עובר בל"א בפועל כמ"ש בתשובה צ"ה יע"ש (רק דבזה יש לומר דאין ענין עבירה כלל אפילו בעשה כדק"ל כד יימרון להון א"נ י"ל דטומאת כהן חמירא דה"ל עשה ול"ת כבב"מ ד"ל ע"א). רק דמ"מ היא גופא קשיא אחר דכבוד הבריות ל"ת של חז"ל כדמוכח מטומאת כהן עצמו ולמה לא יהא נדחה גזירות דרבנן הן טומאת כהן שאין הטומאה עמו ממש באוהל [ע"ל תשובה צ"ה] או השבותים במקום שגזרו סתם ולא פרשו שנחמיר בהם [ויש לתרץ זה דלא הקילו מפני כבוד הבריות דנילוף ק"ו רק בבזיון גדול דוקא וכמ"ש לעיל בסי' ט' ולקמן סי' קצ"א] מפני כבוד המקום ב"ה וב"ש להתפלל בעשרה או לקרות בתורה (וה"ה בכל מקום מצוה דודאי ג"כ הוי כבוד שמים) והרי ק"ל כאותם פוסקים דס"ל דמספיק אפי' באמצע ק"ש לקדיש וקדושה וברכה (בא"ח סי' ס"ו) מסברא זו ק"ו מהפסקה מפני מורא וכבוד דאדם (ובאנו בזה למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם העובר בלא תסור הוא כעובר ל"ת של תורה והארכנו בג"ה בהשגתינו על ספר מגילת אסתר) וי"ל דגבי טומאה כהנים שאני דלא מקרי דחיה דלא הוזהר כלל מעיקרא על מת מצוה כמסקנת הש"ס בברכות וכפירש"י וכמ"ש בתשובה הנ"ל וכן לפירש התוס' שם אין ללמוד מיני' יע"ש.