חוות יאיר · חלק קט״ו סימן ו׳

ונחזור לדברינו בספינה אחרת אם הולכת בלאו הכי ואפי' אומר לגוי שיעבירנו אם יש להתיר שלא יבטל מנין וקריאת התורה בציבור ומצד הסברא היה נראה להקל מר"א ששחרר וכו' רק שכבר כתבנו די"ל דל"ת דגזירות דרבנן חמירא טפי מאיסור שחרור עבד דה"ל רק עשה דלעולם בהם תעבודו (וס"ל ג"כ הכי גבי עשה דהשלמה דכהנא עברי משום עשה דפסח ע' תוש' שבת ד"ד ע"א) והרי ראינו שהעמידו דבריהם לבטל עשה שיש בו כרת כגון מילה ופסח. ואמרינן בכמה דוכתי חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והרי אסיפת עם לקדש שמו ית' ברבי' עם גודל הפלגת מעלתו בלתי שיעור אינו רק מצוה דרבנן ותפלה גופי' ס"ל לרוב הפוסקים שהוא דרבנן ומ"ש ונקדשתי וגו' ענינו מסירת נפש בעשרה וכן גם קריאת ס"ת מרע"ה תיקן ועזרא השלי' כבמס' ב"ק פ' מרובה סוף דבר אינו רק מדרבנן כמ"ש בהג"ה ש"ע י"ד סי' רל"ט ס"ז והנה בחידושי רשב"א גיטין סוף ד"ח הנ"ל שכתבו התוס' שאסור לומר לגוי להביא לו ספר כתב הרשב"א ס"ת לקרוא לה בציבור מלבד מה שיש לפקפק אחר שיש בהעברה איסור דרבנן רק דאתינן עלה מצד מצוה דרבים פן תיבטל אחר שהיה אפשר לב"ב שבקהילה לחזור אחר אורח שישלים מנין כי ארחי ופרחי שכיחא וה"ל לעכב אחד שם ולא עשו מעתה אין אומרים לזה חטא בשביל שיזכה חבירך רק דבזה י"ל אחר דג"כ זוכה עמהם לא מקרי בשביל שיזכה חברך.