חוות יאיר · חלק קט״ו סימן ד׳

והא דאמרינן בגמ' דר"ה פ"ד דל"ב שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום וכו' מפני דה"ל י"ט עשה ול"ת וכו' מכלל דאי לאו הכי רק דהוי עשה היינו מתירין שבות דרבנן י"ל דה"ל ג"כ מצוה דרבי' דמתבטל בהעדרו וכן בלולב. ואכתי איכא למידק והיאך עלה על דעת דעשה די"ט ידחה ל"ת הרי אם נודה דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם ונחשבייהו לל"ת הרי ק"ל בגמרא שבת דקל"ב דלא אמרינן אתא עשה ודחי ל"ת רק בדההיא שעתא דעקר ל"ת מקיים העשה כמו מילה בשבת אמנם י"ל דלא אמרינן זה רק בדחיית ל"ת של תורה ובכה"ג כתבו התוס' מסכת פסחים דנ"ט ע"א דלא אמרינן כך גבי דחיית עשה לעשה והוכיחו זה מר"א ששחרר הנ"ל ועמ"ש ובתוס' דפ"ה ע"א כך אפשר לומר ומ"מ אין דבריי מוכחרים דאפשר דדברי חז"ל בגזירותם חמירא כל"ת של תורה. ומסברא זו עצמו י"ל דאין ללמוד מר"ג בשחרור עבדו דשם אינו אלא עשה. ול"ת דרבנן אפשר דחמיר. וכ"כ התוס' בגיטין סוף ד"ח דאסור לומר לגוי להביא לו ספר דרך כרמלית.