חוות יאיר · חלק קי״ד סימן א׳

בסעודת ברית שתה שוטר העיר מכוס זכוכית גדול מאד של יין מר שקורין ווארמיט ויין וביקש אחד מהגס לבם בהוראה להתירו מפני דק"ל יין מר אם נשתנה טעמו אין בו משום יי"נ כבירושלמי וטור י"ד סי' קכ"ג בשם הרשב"א וע"ש בב"י דמייתי לשון ת"ה הארוך דמשמע דלא מלאו לבו של הרשב"א לחלוק על הרמב"ן להתיר אם אין שליש פלפלין רק בת"ה הקצר החליט להתיר כל שנשתנה טעמו. ובאמת מ"ש בטור וז"ל יינמולין יין דבש ופלפלין ומפירש בגמ' שליש דבש שליש יין שליש פלפלין לא ידעתי בש"ס דידן גמ' זו כי במסכת שבת דק"מ נאמר סתם יין דבש ופלפלין וגם במ"ש בת"ה הקצר ולא אמרו שליש דבש וכו' משמע ג"כ דפשוט בגמ' דידן וליתא רק מ"ש בירושלמי בההיא דשחיק לתלתא וצ"ע. מ"מ נ"ל ברור דאין פי' נשתנה טעמו כדסבר ההוא בר ביה רב שר"ל ע"י מרירתו מאד דא"כ כל יין מר הרי הוא מר לפנינו ונימא היינו נשתנה טעמו ונתיר כל יין מר כל שהו. וכן ההוא אנומלין דבירושלמי ודאי הי' מוטעם בו הדבר והפלפלין ולמה אסרו דלא נזכר שחקרו אחר טעמו אם נשתנה אלא ע"כ כל ששותין כך בני אדם בריאין אסור ואין צריך חקירה שהרי שם יין עליו וטעם יין מורגש בו ולכך אסרוהו רבנן בירושלמי וההוא דיין מר חד מתוק נוקי ליה שאינו עומד לשתות רק ליתן ממנו מעט מעט ליינות אחרים והיינו דשחיק לתלתא ורשב"א ס"ל דה"ה אם נשתנה טעמו אפילו פחות משליש ור"ל שנשתנה טעם יין שבו ואין בו הרגשת יין.