חוות יאיר · חלק קי״ג סימן ו׳

אבל מה שדבר השואל באגרת שיש לחוש מבכורים נפדו על ידי כהן המדומה ומתו שאין בניהם יורשים זקינם הוא דברי בורות שא"כ בכור שלא נפדה כלל לא ירש אביו כ"ש אם גם בכור לאביו הוא לא יירש פי שנים ואלא מאן לירות בר קשא דמתא לירות וכי סלקא אדעתין כי התורה נתנו לו לבן כמו שנתנה לו פטר חמור ובכור בהמה וא"כ במת האב תוך ל' שלא נפדה ולא זכה להיות בן לאביו בחייו לא יירש ובכור שנולד לאחר מיתת האב דבפ' יש נוחלין נוקי לה באינו פטר רחם וכל אלו דברי בורות ואפילו לא פדאו ונתנו לכהן אע"פ שאינו ראוי בזה לא יצא מייחוס אביו ומדין בנו לכל דבר שבעולם והרי הכתוב אומר בכור בניך תפדו ק"ל. ותמה איך עלה על דעתך הנקיה מדברים המשובשים דמיונות כוזבים כזה. [ומ"מ מצינו כיוצא בזה וגרע מיני' שהרי כתב הכלבו שאין מתאבלין על בן בכור ואע"פ שנפדה. עב"י י"ד בס"ס שע"ד] ואני לא באתי לכלל תשובה על זה רק להזהירך להבא שלא תוסיף לקלוט שמרים כאלה ויפה עשית שלא הזכרת בגוף התשובה וע"ד שהודעתני וכו' והי' זה שלום ממני אוהבך הטרוד.