חוות יאיר · חלק קי״א סימן ד׳

האמנם מצינו בכה"ג בדרוש רז"ל מס' מנחות דע"ה ע"ב (ועי' ברכות דל"ז ע"ב) דפותחין כזתים מפתות אותה פיתים ושם לאפוקי פחות מכזית דסתם חתיכות פת ראוי לברכה וכן בכמה דיני' הוא כזית מש"כ פה מנא ידעינן. ולו ניתן לי רשות למפתח פומי קדם הנך אריוותא אמינא דודאי אופן הניתוח הי' מקובל איך הוא גם א"א להטיל משא עוקץ רגל וגרה בפר על כהן אחד כי הוא גדול מנשוא ואפי' הי' ניתן לכהן אחד כמו בכבש לא יצאנו מן הקושיא שהרי היו אברים נפרדים ואיך יוכללו בנתח אחד ואפילו שישארו מחוברים קצת וכמ"ש בגמ' דחולין שם דלייף ליה א"א מצד הנתחים עצמן ומצד ג' כהנים הנושאים גבי פר והרמב"ם כ' על הרגל בשנים לא שהם מחלקין האבר לשנים דהא כתיב אותה לנתחיה וכו' רק האבר שלם היו מקריבין אותו ב' כהנים (ונפלאתי שלא זכרו בעל ק"א גם נראה מזה שהראב"ד בעל פי' ת"כ אינו הראב"ד בעל ההשגות כי שלשה ראב"ד היו בדור ההוא כמסודר אצלינו בקונטרס שני דורות). וס"ל להרמב"ם דלא הזהירה תורה רק שלא יחלק אבר אחד לשנים וס"ל שהיו הולכים ב' הכהנים זה אצל זה גם נסבול דוחק שלא נפרש מ"ש העוקץ בשנים והרגל בשנים כמו שנפרש מ"ש שם ב' ידים בשנים וב' דפנות בשנים שהיו מפורדים לגמרי. גם הגרה בשלשה נצרך לומר בחתיכה אחת.