חוות יאיר · חלק ק״ו סימן י׳

וכן נ"ל עוד שאם יש לבה"ב שני משרתי' או אפי' א' ואינו עושה מלאכתו כולי האי שנא' שע"י זה יאבד ויקולקל שלו כי אין משתמש בו רק מעט מזעיר והוא רק לכבודו שהולך אחריו לא מקרי דבר האבוד וגם זה בכלל מ"ש בש"כ לפי הענין. וכן הדין ג"כ בשתי שפחות ובאשר כל זה פשוט וברור עדיין לא ידעתי על מה באת לשאול. האמנם אם לא היתה הגבירה מוחזקת היה מקום ספק אם מקרי דבר אבד כפשטי' דדברי ב"י ורמ"א. או כמ"ש מהר"שד"מ דהדין עם השכיר ומה גם בנדון דידן שלא היה להגבירה משרתת כמה שנים. ומלבד זה נראה לכאורה שהיה אז עוד מקום להסתפק בנדון זה דאפי' נימא אינו דבר האבוד וא"כ יד הפועל על העליונה ליתן לה לפחות מה ששכר' עמה לפי ערך עסמ"ע וש"כ. שמא היינו אם הפועל חוזר בו [עי' תשובה ק"מ] מהיות פועל לשום אדם ומטעם כי לי בני ישראל עבדים דע"כ הפועל יכול לחזור בו כמפורש בגמרא מש"כ אם הולך מבה"ב זה ונשכר אצל אחר שנשאר עבד לעבדים דינו כדין קבלן שידו על התחתונה ולא יפסיד בה"ב דבר. מ"מ לא נהירא לי לחלק בכך כלל רק מפני שנא' כי לי ב"י עבדים לא אלים קניית האדון בו כולי האי שאם יחזור בו יפסיד מה שעשה כבר. ולא תלי בצדקתו ודעתו שחוזר בו מהיות עבד לעבדים רק עבד ל"ה דמי יגיד לעבד זה שיטעון כך אלא ע"כ כמ"ש וא"כ אין חילוק אפי' ישכיר עצמו אצל אחר.