זה אינו דבשלמא התם עיקר העדתו על חבירו לפסול את חבירו אז הוא כאלו אומר על פלוני הלוה בריבית ולא אמר לי דלזה פלגינן דבורי' אבל בנ"ד עיקר תביעתו על ממונו ואמר שחייב לי זהו עיקר טענתו כי אם שלא נתן לו ריבית אז אינו יכול לתבוע את ממונו שחייב לו ואינו שייך בכאן לומר פלגינן דיבוריה רק הענין הוא כמו שכתב הסמ"ע לעיל מזה בזה הסימן בסעיף כ"ה אין אדם נפסל בעבירה ע"פ עצמו שאין אדם משים עצמו רשע ופירש הסמ"ע ע"ז הטעם דהאדם הוא קרוב אצל עצמו וא"כ מטעם זה דקרוב אצל עצמו אין מאמינים לו לפסול עצמו ולענין תביעת ממון ג"כ אין מאמינים לו אבל עכ"פ הרי הוא כשאר בני אדם דכל אדם קרוב לעצמו ויכול לתבוע את חבירו מה שנודע ענייני ממון ה"ה בזה יש לו רשות לתבוע אתה חייב לי ממון מה שלקחת ממני בריבית ובזה הטענה אין אנו נותנים לו נאמנות רק שטוען ענין ממון ואח"כ יכול הדיין לפסוק כמו על כל טענות ותביעות שבעולם שאדם קרוב אצל עצמו וב"ד יפסוק כמו שנראה בעיניהם ע"פ הדין וא"כ בזה הנדון לא נוכל להחליט הענין שלא יוכל לטעון שחייב לו מחמת שאין אדם משים עצמו רשע.
חוות יאיר · חלק ק״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.