חוות יאיר · חלק י׳ סימן ב׳

הנה לענין האמת אף אני כמוהו מודה לאמ"ו דמגילה אינו רק דרבנן ולא דחה לעבודה דאורייתא. אבל יש תשובה לדון לפני כ"ת בקרקע ובלא"ה דברי ר"ן צ"ע כיון דלדחיי' לגמרי מיירי לא תיפשוט מגדול כבוד הבריות וצ"ל דמיירי לקדימה כאשר תרצתי לעצמי וגם מ"ו יאמר עליו כי הוא זה ונכנס בדוחק לחלק אבעי' דרבא. ולדעתי לא אפשר למתוקמא הכי כאשר אביא ראי' לסתור רוב בנין זה. וזה החלי בס"ד מה שכתב אמ"ו וכן הב"ח סי' תרפ"ז לומר דאבעי' דרבא מיירי רק לקדימה כמו שכתב מכ"ת דמ"מ ומגילה ביחיד איירי ויכול לעשות שניהם ופשיט לי' הש"ס לענין קדימה אם יוכל לעשות שניהם מ"מ קודם אבל הרא"ם אשמועינן אם יהיה האופן שאם יעשה קבורה מ"מ קודם יבטל המגילה לגמרי ובאם יקרא קודם יכול עדיין לקבור מ"מ אח"כ וקאמר בזה דמגילה קודם זה תמצית דבריו אבל לענין דחיה מי יבקש לומר דמגילה שהוא דרבנן קודם מ"מ לדחייה. ולענ"ד לא הוה (ל"ק דזה לא מקרי אפשר לקיים שניהם דמ"מ יש העדר כבוד הבריות בזמן שקורא המגילה ומבואר זה בדבריי) צריכנא לרא"ם לזה פשיטא שאם יכול לקיים שניהם אם יקרא מגילה תחילה ובהפך יבטל המגילה לגמרי שיקרא המגילה קודם והל"ל כמצוה עוברת ואינה עוברת דפשיטא דעוברת קודם. ועוד דא"כ דכדעת מ"ו דגם מגילה ביחיד יש ה"א אם יכול לקיים שניהם אפ"ה יקדים מגילה למ"מ א"כ למה לא אבעי' ליה לרב אנמי ת"ת דיחיד ומגיל' ביחיד כי בית ר' היו מבטלין לשמוע מגילה ברבים אבל למגילה ביחיד לא שמעינן. (הא פשיטא ליה דיש להקדים מגילה דזריזין מקדימין וחשש שמא ישכח וכמ"ש שאין בטול ת"ת לשעה מקרי עוברת) אלא פשיטא דביחיד לא שייך פרסום ניסא בקדימה רק לדחייה כמו שאביא באריכות ולא דמי לנ"ח שמביא אמ"ו ראיה ממנו. וראיה לזה מתוספת במסכת שבת פ' ב"מ דף כ"ד (לא הבנתי ראיה זו והלא גם אני בתשובתי זכרתי דברי התוס' הללו) ומפורש בטעמים באשר"י גבי הפטרת דר"ח טבת שחל להיות בשבת קורין ראשון בשל ר"ח ואח"כ בשל חנוכה משום דלענין פרסום ניסא הוא כמו כן אם יקרא בצבור אח"כ של חנוכה כמו קודם ר"ח. אבל בהפטרה שהוא לענין דחיה מפטירין נרות דזכרי' משום פרסומי ניסא עדיף מתדיר. וא"כ ה"נ האיך יעלה על הדעת לומר דמיירי בהולך מכפר לכפר ביחיד ויכול לקרות אח"כ שכבר קבר מ"מ מה לי (כבר הסברנוהו יפה יפה שני חלקי הסותר והתוס' שזכר גם אנחנו זכרנו והוכחנו דהעדיפות מועיל לחדות ולהקדים והוא אמת הברור) אם יקרא קודם או אח"כ והאיך יאמר ע"ז פרסומא ניסא עדי שענין זה לא שייך לכאן כלל אלא אם בדחייה לגמרי מיירי כמו בהפטרה יעיין מר שם ובמג"ד סי' תרפ"א גבי כ"ח. וע"ז יצאתי לפרש דמיירי בהולך לקהלה ברבים וס"ל לרא"ם דמגיל' כעין דאורייתא ויש עוד בה פרסומא וידחה מ"מ לגמרי. ובה מתורץ מה שהקשה לי אמ"ו אם יהי' תי' הש"ס דברכות דף כ' שריר וקיים דאסורא מממון לא ילפינן א"כ מגילה דאסור' הוא ושב ואל תעש' הוא לילף מלאחותו דמ"מ דוחה אותו ה"נ כן מגילה (וכמו שהקשתי זה להר"ן) דשאני מגילה דמלבד שהיא כעין דאורייתא חובת קריאת' כמו שאביא בסמוך יש עוד בו פרסומא ניסא. ומה שכתב מ"ו הלא מגילה דרבנן איך דעה עקומה יאמר לדחות מת מצוה. הנה לזה אתרץ קודם הקושיא שכתב מ"ו בשם מורי אב"ד נ"י ל"ל לריב"ל לומר דנשים חייבין במגילה מטעם שאף הם היו באותו הנס לימא משום שהוא בכלל לא תסור וה"ל ל"ת ונשים חייבות בכל ל"ת. וכתב מ"ו עכשיו באורך לתרץ זה בענין מלקות ולפנים תירץ ליה בענין אחר. ואני בעניי תמה אני על שני אבות העולם האיך נחלקו בדבר זה ונעלם מהם דברי תוס' בפ' ערבי פסחים (פסחים דף ק"ח ע"ב) וז"ל שאף הן היו באותה הנס ואי לאו האי טעמא לא היו חייבים משום דנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא אף על גב דארבע כוסות דרבנן כעין דאורייתא תקנו עכ"ל וא"כ ה"נ מגילה ונ"ח דצריכין הטעם שאף הן וכו' (חלילה לא נעלם ממנו דברי התו' והתוס' לא הקשה שם קושי' שלנו אם לא שנאמר דהתוס' ה"ק ואף על פי דד' כוסות מדרבנן ותיפוק ליה מלא תסור וזה רחוק אף כי כל דתרצו התוס' כעין דאורייתא כוונתם דמסתמא לא תקנו לחייב נשים וממילא לא הוי ל"ת דלא תסור ואף דזה תירוץ תורת אמת על קושית הרב וכך תרצתי לו בשנים קדמוניות מ"מ התוס' לא כוונו לזה וגם דברי מכ"ת אינם במשמע שכיון לזה) דאל"כ ה"א שהם מ"ע שזמן גרמא דכעין דאורייתא תיקון וק"ל.