סיפרא וסיפרי לאו בזמן משנתנו נכתבו אלא אחרי כן דאמרינן ביבמות אמר ליה ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש ראיתיו לבן פדת שהוא דורש כמשה מפי הגבורה אמר ליה הא לא דיליה היא הא מתניתא היא והיכא תני ליה בתורת כהנים. נפק ר' יוחנן תנאה בג' יומי וסברה בק' ירחי ובתר הכי איתקבעו תוספתא וסיפרא וסיפרי. והיכין דפליגי אמוראי וסוגיין בעלמא כחד מינייהו ותניא ברייתא כאידך עבדינן כההוא דתניא כוותיה. וברייתות אחרות קטנות לאו לאורויי מינייהו כגון הלכות דרך ארץ והגדות. ובמקום שראה רבי דברי של יחיד ונראו לו שנאן בלשון רבים של ר' מאיר באותו ואת בנו (שנאן ר' מאיר באותו ואת בנו) ושנאן בלשון חכמים ודבריו של ר' שמעון בכיסוי הדם ושנאן בלשון חכמים. ר' ור' נתן סוף משנה כדאמרינן התם שמואל ירחינאה ראה ספרו של אדם הראשון שהראהו הק' דור ודור וחכמיו דור ודור ודורשיו וכת' בו ר' ור' נתן סוף משנה.
אגרת רב שרירא גאון · חלק ב׳ סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Seder HaChachamim. Oxford, 1888
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אגרת רב שרירא גאון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.