ובתר דשכיב רב יהודה בשנת תר"י שנה מלך רב חסדא בסורא עשר שנין ושכיב בשנת תר"כ שנה. ורבה ורב יוסף דהוו בפום בדיתא בהדיה דרב יהודה כל חד וחד אמר ליה לבריה מליך את ולא קבילו על נפשייהו רבנות למהוי (הוא) רישא כדמפרש בסוף מסכת הוריות ובסוף מסכת ברכות דרבה ורב יוסף איצטריכא להו שעתא ושלחו מתם רב יוסף קדים דהוא סיני והכל צריכין למרי חיטיא ואפי' הכי לא קביל [עליה] רב יוסף דאמרי (ליה) כלדאי לאימיה דמליך רב יוסף תרתין שנין ופלגא ומלך רבה עשרין ותרתין [שנין] ומלך רב יוסף [בתריה] תרתין שנין ופלגא וכיון דכל חד [וחד] מדחי לגבי חבריה קמת מילתהון והוה אזיל רבה לגבי רב חסדא לסורא כמה שני. ובסוף יומיה דרב חסדא כד חזא רבה דאיצטריכא ליה מילתא טובא בפום בדיתא קביל עליה רשונותא ומלך עשרים ותרתין שנין ושכיב בשנת תרל"א. ושמענא מן רבוותא (דמתיבתא) דילנא דהנהו שני דבתר רב יהודה דלא קביל רבה רשואניתא מלך רב הונא בר חייא בפום בדיתא והוה ליה התם (השתא) מדרש גדול:
אגרת רב שרירא גאון · חלק א׳ סימן צ״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Seder HaChachamim. Oxford, 1888
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אגרת רב שרירא גאון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.