אגרת רב שרירא גאון · חלק א׳ סימן נ״ט

ולא הוה להון להנן קמאי עד דאיפטר רבי חבור כתוב וגרסי ליה על פה אלא פירושי כתבו ליה דמפרשינן השתא אנחנא (וכיוצא בנו) לתלמידי דילנא [דכולהון גמרין ליה]. והאי כתיב באנפא חדא והאי כתיב באנפי אחרי (כי דחזי) הכי הוו מפרשין משנותהון וקרי להו לפירושיהון תלמוד והוה רויח ליבא ולא צריכין אלא עיקרין. וכד איסתיימא משנה ונח נפשיה דרבי אימעט ליבא ואיצטריכו למלקט תלמודהון ולמיגרסיה ואוסיפו ביה כמה אורחתא אוחרניתא ותקינו ביה הנך ראשוני ראשונים כדאמרינן מנא הני מילי דרשינן [קראי]. ותקינו ביה חידושין ותולדות מלתא מלתא כדמפרשא כי היכי דהוה בימי קדמונים. ותקינו ביה נמי מאי דלא הוו צריכין להו להנך קמאי כגון פירוש דברים עמוקים ד[הנך] קמאי שהיה לבם רחב [לא היו צריכין לפרשם] ונתמעטה אחריהן החכמה. דתנו רבנן משמת ר' אליעזר נגנז ספר תורה משמת ר' יהושע בטלה עצה [וענוה] ומחשבה ומשמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתמו מעיינות החכמה והכי נמי הוויא ביומי דר'.