אגרת רב שרירא גאון · חלק א׳ סימן נ״ד

והוו עיקרין דידהו קלים וחמורים וגזירות שוות ופנים של מדרשות. ומנהון שלש עשרה מדות שהיה ר' ישמעאל דורש. ומנהון (נמי) דברים אחרים כגון סירוס מקרא. רבויין ומיעוטין. משמעות דורשין. (דרישת) סמוכים. והקש. שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. ולמד עליון מתחתון. תפשת מועט תפשת תפשת מרובה לא תפשת. דרישת טעם מקרא. גורעין ומוסיפין ודורשין. יש אם למקרא ויש אם למסורת. (לשון עגה.) נאמר כאן ונאמר להלן. מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. אין מקרא יוצא מידי פשוטו. [אין] מוקדם ומאוחר [בתורה]. דברה תורה כלשון בני אדם. רמז. דבר שנאמ' בזה ואינו ענין לו תנהו ענין לחבירו. דבר שחברו מוכיח עליו. דבר שנאמר בזה ובזה ואין ענין לו תנהו ענין לחברו. פרשה שנאמרה ונשנית [לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.] דון מינה ומינה דון מינה ואוקי באתרה. דיו לבא מן הדין להיות כנדון. ודברים הרבה כאלה כד הוו אמרי (הנך) ראשונים הילכתאתהון כל חד וחד כדגריס להון אילין מילי הוויין תלמוד דילהון לגלויי טעמי תורה. וכדאמר ר' אבהו אר' יוחנן תלמיד אחד היה לו לר' מאיר וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה מ"ח טעמי טומאה ועל כל דבר של טהרה מ"ח טעמי טהרה.