אגרת רב שרירא גאון · חלק א׳ סימן ל׳

ובכלל כל מלה ומלה גדולות ונפלאות ולאו כל מאן דחכים ידע [להו] לחבורי (מילי) הכי כדכתיב לאדם מערכי לב ומיי' מענה לשון. ואע"ג דכולהו רבנן שווין בטעמי ודיני כיון דר' עקיבא [הוה] רחב לב ור' מאיר תלמידיה [נמי] רחב לב הוה שפירא תריצתהון ועדיפא [מדכולהו תנאי אחריני] משום הכי לקטה ר' ואוסיף [בה] מאי דהות ביומיה ותרצה (נמי) כדחזי ופריש בה נמי כולהו תורפי ועיקרי דפלוגתא דרבנן דכיון דהוה מרבנן דשמע מרבוותא דפליגי. אי נמי דיחידים דפליגי ותנו מימרייהו סתמא אי איכא אינש דשמע להון מיטעא טעי. וכד מפרש הכי הוה מילתא מסתלק ספיקא דתנן א"ר יהודה למה הוזכרו דברי יחיד בין המרובין לבטלן שאם יאמר אדם כך [אומרים לו מניין לך שמא יאמר להן] מקובל אני כך אומרין לו שמא כדברי איש פלוני שמעת.