דברי ריבות · חלק צ״ג סימן ב׳

תשובה להיות הדבר ברור וגם השואל נחוץ איני מאריך כי אם ריש מילין וראשי פרקי' וזה כי נראה לע"ד שהדין עם ראובן ואין לו ללוי עליו שום טענה לחייבו שבועה והטעם דאף על גב דגרסינן במסכת מציעא פרק המפקיד גבי ההוא אפטרופ' דיתמי דזבן להו תורא ליתמי ומסרה לבקרא לא הוו ליה כבי ושיני למיכל ומית וכו' ומסיק הלכך משתבע איהו דלא הוה ידע וכו' דמשמע התם דאפילו בספסרא חייב לישבע דלא הוה ידע וכן פסק הרמב"ן הלכות מכירה פרק י"ו וז"ל היה המוכר סרסור שלוקח מזה ומוכר לזה ואינו משהה המקח עמו ולא ידע במום זה הרי הסרסור נשבע שבועת היסת שלא ידע במום זה ויפטר וכו' וכ"פ הר"ם הביאו המרדכי פר' המפקי' על עסק ראובן שטוען על שמעון מכרת לי חפץ של זהב בתורת זהב ועכשיו שברתי החפץ ומצאתי בו בדיל ותובע ראובן משמעון שיחזיר לו מעותיו כי אינא אותו עד כדי ביטול מקח ושמעון משיב לא נדרתי לך כלום אלא כמו שקניתי כך מכרתי וגם אני כשמכרתי לך לא ידעתי שאינותיך וכו' והשיב נראה בעיני אף על גב דמכר לו סתם החפץ ולא אמ' לו של זהב הוא מכל מקום כיון דמחוץ נראה זהב וגם הדמים מודיעים אם בתורת זהב קנאו הוי מקח טעות והדרי זביני וכו' אבל אם שמעון כופר ואמר איני מאמינך שמצאת בו בדיל ועופרת נשבע שמעון שאינו יודע שהיה בו עופרת ויפטר הרי דמכל הני משמע דבנדון דידן חייב ראובן לישבע שלא היה יודע שהיו בגדי שאלוני"קי.