דברי ריבות · חלק צ״ב סימן ג׳

אבל נראה לע"ד כי אעיקרא דדינא פרכא שאולי לא היו דברים מעולם ולכן אמרתי שהדין עם היתום ואינו חייב ליתן לראובן כלום כמו שהוכחתי וכתבתי בראיות הכתובות ונמשכו' לקמן עיינתי בדברי הרב הפוסק וכלם חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים ומיוסדים על הודאת הקדמת ידיעת להיות אמת מציאות נתינת המעות שטען ראובן שנתן ביד שמעון לקנות מאה ככרים של פלומו אז ודאי הדין עם ראובן דגרסינן אפי' מיתמי כמו שהאריך הרב הפוסק משום דהוי בגו זמניה וחזקה לא פרע איניש בגו זמניה וגם לא לאתפסת צררי אבל נראה לע"ד דאעיקר' דדינא פירכא דאיכא למיחש שמה שטען ראובן ממציאות נתינת המעות ביד שמעון מהמאה ככרי עופרת איפשר שלא היו דברים מעולם ומה שכתב שמעון באגרותיו ששלח לפאטור שלו וז"ל פור קואינטה די רבי ראובן אי מנדאדו מאה קינטאליש די פלומו מישקל אדוש קון לוש נואי שוש.