דברי ריבות · חלק צ״ב סימן ב׳

קומו קייר קימי שוהרינו ווש אברה אישקריטו לארגו שוברי לוקינוש טוקה אנואישה האזיינדה יונון אישקריבו שאלוו האזיר לי שאויר קומו פור קואינטה די רבי ראובן י"א אימא נדאדו"ק קינטליש די כלומו מישקל אדוש קון לוש נואישוש פור לקיאל ליפידו די מירסי אמי פרימו קישי לוש אינטריגי דילא קאנטידאד קי איל ליהבה קי אי מאנדאדו יופורקי לוש דישוש ק' קינטאליש נון אינטראן אינקואינטה דילוקי אי מאנדארו פור קואינטה נואיש' אי אינישטו נון אייא פאלטה פורקי אשי לוש טינגו קארגאדוש אמי קואי נטה וקודם שבאה ההלבשה מהסחורה נפטר שמעון בלי צואה והניח בן קטן וכיון ששמא ראובן כך הלך אצל יששכר השותף של שמעון הנפטר ואמר לו ק' ככרים של פלומו יש לי עם סחורתכם שכן הסכמתי עם שמעון וספר לו כל הכתוב לעיל השיב לו וסתמא כן יהיה כדבריך ואז הלכו ראובן ויששכר שניהם יחד אצל אלמנת שמעון ואמרו לה הידעת מה שראובן אומר מאלו הק' ככרים ענתה היא וגם בנה הגדול שיש לה מאיש אחר שהאמת אתו וידענו כי לא קבל דבר עד היום לפי שהיה כותב לו תדיר שהיה מתבייש ממנו מהאחור אבל מה יעשה שעדיין ההלבשה לא באה ואז האלמנה ובנה הנז' חלו פני יששכר שכשיבא ההלבשה שיתן חשבון מהככרים לראובן וכן הסכים לדבריהם יששכר הנזכר אחר כך בהמשך הזמן באה הסחורה ושאל ראובן ליששכר שיתן לו המאה ככרים רוצה לומר הלבשתם כמו שאמרת לי במעמד האלמנה השיב יששכר כיון שאין בידך לא שטר ולא ראיה איך אתנם שהם נכסי יתום קטן ואני מתירא לכשיגדל יתבעם ממני ונשאלה השאלה הדין עם מי עם ראובן או עם יששכר הטוען בשביל היתום וקצת חכמי העיר השיבו שהדין עם ראובן משום דלא חיישינן לפרעון שפרע שמעון לראובן משום דהוי כמו הלואה בתוך הזמן כיון שעדיין לא חזרה הלבשת הסחורה בשעת פטירת שמעון וגם לא חיישינן לאתפסת צררי כמו שהוכיחו והאריכו מכמה ראיות וכל דבריהם אמת אם נודה ונקיים טענת ראובן ממציאות נתינת המעות ביד שמעון.