ובר מן דין כבר הארכתי בשאלה אחרת דלא פליגי כל הני אשלי רברבי אלא בפירוש סוגית הגמר' אבל לענין דינא אפשר דר"ת מודה לדברי הרמב"ם והרמב"ם מודה לדברי ר"ת ואין כאן מקום להאריך אלא דבנדון דידן אי איכ' עדים שבתורת פרעון נתן לה המעות בטל שטר כתובתה לגמרי ואי ליכא עדים שבתורת פרעון נתן לה מעות אבל מעידים שנתן לה בעלה מעות אבל אינם יודעים אם בתורת פקדון אם בתורת מתנה אם בתורת פרעון. בזה נראה לע"ד דאע"ג דהרמב"ם כתב בפרק הנזכר דלא בטיל שטר' ונשבע המלוה ונוטל מכל מקום מצינו הרא"ש דפסיק דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה וגם הרמב"ן ז"ל הביאו הרא"ש פרק שבועת הדיינין סבר דכיון דאיכ' עדים לא מהימן לומ' במתנה נתנם לי משום דגריע טענת מתנה דיותר ברצון פורע אדם חובותיו ממה שיתן שלו במתנה וכיון דהרא"ש והרמב"ן סברי דלא מגבינן בהאי שטר' ראויים הם לסמוך עליהם אפילו לאפוקי ממונ' כל שכן בנדון דידן לאוקמי ממונ' בחזקת היתומים דחייב כל אדם להפך בזכותם דטענינן ליתמי.
דברי ריבות · חלק פ״ח סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.