דברי ריבות · חלק פ״ח סימן ג׳

נראה לע"ד שהדין כך דאי ליכא עדי' כלל שנתן ראובן שום מעו' לאשתו הראשונה אליבא דכולי עלמא גובה כתובתה משום דנאמנת במה שאמרה במה שנתן לה בעלה היה כדי להתיר לו האסור במיגו דאי בעי אמרה לא היו דברים מעולם ושטר הכתובה עומד בתוקפו ואי איכא עדים דידעי שנתן לה בעלה מעות בתורת פרעון ממש אף על גב דלא ידעי אם היה פרעון כתובתה או חוב אחר בטל שטר כתובתה וכמו שכתב הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק י"ד וז"ל הוציא עליו שטר מקויים שיש לו עליו מנה ואמר לו הלוה הלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני ובאו אלו והעידו שפרעו אבל לא הזכיר לו את השטר ואמר לו המלוה כן הוא שפרעת אבל חוב אחר פרעת שהיה לי אצלך הרי בטל השטר הרי שכתב לשון ביטול וכן פסק רב אלפס ורב האיי ורב שריר' גאון דבטל לגמרי ודלא כרבינו תם דפסק דמאי דאתרע שטר' אינו אלא לענין דלא גבי אלא בשבועה אף על גב דאיכא נאמנות בשטר וודאי דבנדון דידן לא שבקינן כל הני אשלי רברבי דסברי דבטל לגמרי ועבדינן כר"ת וכל שכן לאפוקי ממונ' מחזקת היתומים.