דברי ריבות · חלק פ״ה סימן ה׳

ובנדון דידן שנתנה לאה לבתה עשרת אלפים לבנים ואחריה יחזרו הלבנים הנז' לעצמה אפילו רשב"ג מודה דלא זכתה בתה אלא בפירות לבד כל ימי חייה וראיה לזה דגרסי' פ' יש נוחלין ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהות אזלא למגזריה הוה קפיד עילוה אקניתיה ניהלי' כל שני חייו אזל איהו אקניי' ניהלי' לבנו קטן אמר רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא אפי' רשב"ג לא קאמר דמה שמכר ראשון הוי מכור אלא לאחר אבל לעצמו לא פירש רשב"ם דהך איתתא שרוצה היא שאחריך יחזיר לה אפי' רשב"ג מודה דלא אקנייה לך אלא פירות ומאי דאקנית לברך לא אהני מידי אלא לפירות כל ימי חייך אף בנדון דידן שאמרה לאה הנזכרת לבתה נכסי ליך ואחריך לעצמי בין לרבי בין לרשב"ג לא זכתה בגוף הנכסים אבל בפירות מיהא זכתה כל ימי חייה וכן פסק הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק שלישי וז"ל הנותן מתנה ע"מ להחזיר הרי זו מתנה בין שהתנה להחזיר מיד בין שהתנה להחזירה לזמן קצוב או כל ימי חייו של פלוני הרי זו מתנ' בין במטלטלין בין בקרקע ואוכל פירו' כל זמן המתנה ועוד כתב שם פרק ששי כל הנותני' כל נכסיה' משתבטל המתנה ויחזרו כל הנכסים לבעלי' הראשוני' אין המקבל מתנה מחזיר פירות שאפילו נתן האדם מתנה בפירוש על מנת להחזיר כל ימי חיי פלוני הרי זה אוכל פירות כל זמן המתנה כמו שבארנו וכן פסק הטור חשן המשפט סימן רמ"א ורמ"ח וגם רבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק ראשון וכיון שכן נמצא בנדון דידן שמשע' ראשונה שכתבה לאה הנזכרת לבתה העשרת אלפים לבנים הנז' בלי שום תנאי אחר זולת שאמר' ואחריך לעצמי מיד זכתה בתה בפירות כל ימי חייה וכיון שכן נמצאו שכל פירות העשרת אלפים לבנים הנז' הם בחזקת הבת עד יום מותה וכשמתה נפלו הפירות לפני יורשיה ואין ללאה הנז' בפירות הנז' שום זכות.