דברי ריבות · חלק פ״ג סימן א׳

מעשה היה באנקונה ראובן היה חייב מנה לאיש אחד והאיש ההוא היה חייב לשמעון ובאו שלשתם במעמד ואמר לשמעון המנה שאני חייב לך קחהו מראובן זה בעל חובי וכן קבל עליו ראובן לפרוע לשמעון בשביל האיש וקרע השטר חוב אשר היה לאיש על ראובן ונתחייב ראובן לשמעון בשטר אחר שעשה לו וכמו שמנה ימים קודם שהגיע זמן הפרעון מהחוב הנז' שהיה חייב ראובן לשמעון מצד האיש נגזר על כל מי שבידו ממון כסף או שוה כסף של שמעון שילך ויודיעהו וימסרהו לעבדי שופטי הארץ וכל זה מיתה ואבוד נכסים וכרוזא קרי בחיל ולהיות כן הלך ראובן והודיע המנה ורא' היה חייב לשמעון והתרו בו שכשיגיע זמן הפרעון שלא יפרע לשמעון כי אם לגבאי המלכות יען נלקחו כל נכסי שמעון למלכות אחר כך פשטה הגזרה על כל היהודים ממדינת פורטוגאל אשר היו אנוסים מקודם ונלקחו כל נכסיהם למלכות ונכסי ראובן עמהם מלבד כמה נפשות שנשרפו על קדושת השם ית' וראובן ושמעון הנז' נצלו ועתה שמעון תובע מראובן המנה שנתחייב לו בשביל הסוחר וטוען ראובן שכבר אנסוהו להודיע למלכות ונתעכב בידו הממון ההוא מצד המלכות שלא יפרענו לשמעון כי אם לגבאי המלכות ונחלטו כל נכסיו של שמעון עם אלו שיהיו למלכות ושמעון טוען שלסוף גם על ראובן עבר כוס הגזר' ההיא ואם נלקחו הנכסי' מידו היו נלקחים גם בעד עצמו ואין לפוטרו מלשלם לו בעד העכוב ההוא שעשו לו הואיל ועדין לא גבו מידו עד אשר גזרו גם על ראובן ועל נכסיו הדין עם מי.