דברי ריבות · חלק פ״ב סימן ו׳

ובר מן דין כתב רב אלפס ההיא דיבמות דמאי דקאמר רב הולד ממזר ספק ממזר הוי ואסור בממזרת ושתוקי דאמר שמואל בדוקי הוא דבדקינן לאמיה ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת והלכתא בהא כשמואל דקים ליה כאבא שאול דתנן פרק י' יוחסין אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ואמרינן מאי בדוקי דבדקינן לאמי' ואי אמר' לכשר נבעלתי נאמנ' ואע"ג דרוב פסולי' אצלה ואמר רבא הלכה כאב' שאול הילכך הלכת' כשמואל וכיון שכן בנדון דידן אמו של רבי ראובן אומרת בפירוש שנבעלה לה"ר יעקב ודאי דנאמנת ואף על גב שכתב נמקי יוסף בשם הריטב"א שם ביבמו' וז"ל ומאי דאמרינן שהיא נאמנת להכשירו לא תימ' ליוחסין ולהכשירו בבת ישראל אלא לענין ירושה נמי דכיון דארוס הוא והיא טוענת בברי' דמיני' הוא כודאי משוינן ליה ובתר ארוס דהוי היתר' שדינן ליה והני מילי בארוסה או באשת איש אבל בפנויה שילדה ואמרה מפלוני הוא אף על פי שנאמנת עליו להכשירו ליוחסין מדשמואל ואב' שאול כשהו' שותק או כשאינו זכור או שהוא במדינת הים אינה נאמנת עליו לירושה ואפילו היכא דבא עליה ודימ' מיניה שכשם שזינתה עמו כך אפשר שזינתה עם אדם כשר דעלמ' ואין נאמנות שלה באדם מסויים יותר מאחר אלא הנאמנות הוא שנבעל' לכשר לה משום חזקה דגופ' כדאית' התם ואפילו בפילגש המיוחדת לו אינו נאמן עליו וכן עיקר הרי שכתב דדוק' בארוסה נאמנת לענין ירושה אבל כשאינה ארוסה אפילו פלגש אינה נאמנת לירושה.