דברי ריבות · חלק פ״א סימן ט׳

וא"ת הרי ביררו ביניהם ראובן ושמעון דיינין ונשבעו לעמוד על פי גזרת' וכבר פסקו הדין ביניה'. וחייבו את שמעון וכיון שכן מחוייב הוא שמעון לשלם לראובן כפי מה שגזרו ופסקו עליו י"ל דהא קיימא לן שהטועה בדבר משנה חוזר שאין כאן דין כלל וכתב הראב"ד שאין אדם עתה בזמנינו רשאי לחלוק על דברי גאון כדי שישתנה הדין מדברי גאון אלא בקושיא מפורסמת וזהו דבר שאינו נמצא ולפיכך החולק על דברי גאון הוי כטועה בדבר משנה ועוד כתב הרא"ש הביאו הטור סימן כ"ה ולא מבעיא כשחולק על פסקי גאון אלא אפילו חכמי כל דור ודור שאחר הגאוני' לאו קטלי קניא באגמי הוו ואם פסק הדיין שלא כדבריהם וכששמע דבריהם ישרו בעיניו והודה שטעה טועה בדבר משנה הוא וחוזר אבל אם לא ישרו בעיניו ומביא ראיה לדבריו המקובלת לאנשי דורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ואין לך אלא כל שופט ושופט אשר יהיה בימים ההם.