וא"ת והא אמרינן פרק אלמנה ניזונת רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטי יתמא בר אחתיה הוה לדידיה נמי חמרא הוה קמסיק ליה לסיכרא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו לאמטויי בהדן אמר ליה זיל לא עדיף מדידך משמע דכיון שמניח האדם הפקדון עם נכסיו אינו חייב עוד ויש לומר שכתב על זה הר"ן וז"ל דוקא בכה"ג דאיכא למיחש שמא יחמיץ אם יניחהו כאן הא לאו הכי לא שרינן ליה שאף על פי שהוא רוצה ליזוק בשלו אינו רשאי בשל אחרים וכן משמע מתוך לשון רב אלפס וזה שאף על פי שבגמרא דידן לא קאמר אלא אתא לקמיה דרב אשי סתם הוא כתב אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למשקליה בהדאי נשקליה דילמא מתניס נשבקיה דילמא מתקיף וכו' משמע דמשום האי טעמא אמר ליה לא עדיף מדידך הא לאו הכי לא וכמו שכתב הר"ן וכתב המרדכי על זה בשם הרשב"ם ה"ה ב' אחים ב' שותפים מה שיעשה האחד בחלקו להרויח עושה בחלק חבירו ובלבד שלא יהא פושע בדבר אבל בשיש פשיעה לית דין ולית דיין דאף על גב שמניח שם שלו חייב וכבר ביררתי שרבי חיים הנז' פשע בנתינת המעות בהראר מן הטעמי' שכתבתי ובפרט בהיות זה הסך מעט מזער מ"ח זהובים שהיה לו להניח' בחיקו או באיזה מקום מגופו שהיה מעט הכמות וכיון שלא עשה כן חייב לשלם אף על גב שנגנבו משם משום דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן פסקו כל הפוסקים זהו מה שנראה לע"ד לענין דינא הפקדון הראשון.
דברי ריבות · חלק פ׳ סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.