דברי ריבות · חלק ח׳ סימן ד׳

הטעם השלישי דאפי' אם היו שני העדי' מעידים ואומרים באזנינו שמענו שאמר לה בשעת נתינת הטבעת הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישר' נראה דאינה מקודשת כלל ואינה צריכה גט והיינו טעמא לפי שהעדים קרובים שהם בני שתי אחיות והם פסולים מן התורה כדגרסינן בפ' זה בורר אשכחן קרובי האב קרובי האם מנין אמר קרא אבות אבות תרי זמני אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם ע"כ נראה בהדיא דכל הקרובים בין מצד האב בין מצד האם הם פסולים מן התורה וכן פסקו כל הפוסקים וכן כתב הרשב"א בשאלה אלף קפ"ה ז"ל וכל אותן הקרובי' השנויים במשנת זה בורר דאורייתא הם וכמו שכתבתי עכ"ל וקי"ל דהמקדש בפסולי עדות דאורייתא אינם קדושין כדגרסינן בפרק זה בורר אמר רב נחמן חשוד על העריו' כשר לעדות אמר רב נחמן עני מרי בכתפיה וכשר אמר רבא ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול בין לאפוקא בין לעיולה ע"כ כך היא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות אישות ודלא כספרי' דידן פ' זה בורר והוא גירסת העיטור דגרסי לא אמרינן אלא לאפוקא אבל לעיולא לית לן בה וכן פסק הטור באבן העזר סימן מ"ב ז"ל המקדש בפסולי עדות דאורייתא אינם קדושין ע"כ ואם כן.