ראובן נתן ללאה בפני שני עדים קרובים מצד האם טבעת אחת ואמר לה שמור לי זה הטבעת ובשעת נתינת הטבעת אמר הוו עלי עדים איך נתתי לה הטבעת לשם קדושין ואחד מן העדים העיד בבית דין בתורת עדות איך שמע מפי ראובן שאמ' כשנתן הטבעת ללאה לשמור הוו עלי עדי' איך נתתי לה הטבעת לשם קדושין והעד השני אמר שלא שמע לשון קדושין כלל אלא שראה נתינת הטבעת לשמור ולא יותר ואח"כ הלכו בית דין לבית לאה ושאלו את פיה לראות אם קבל הטבעת לשם קדושי' ואמרה שלא קבלו לשם קדושי' וכי אין רצונה להתקדש לראובן מי נימא שהיא מקדושת או נימא דאינה מקודשת כיון שלא קבלו לשם קדושי' וגם דבעינן ידים מוכיחות וליכא ואפי' גט אינ' צריכה.
דברי ריבות · חלק ח׳ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.