דברי ריבות · חלק ע״ח סימן ה׳

ולענין דינא נקטינן כהרמב"ם והראב"ד ז"ל ואעפ"י שהרשב"א והרב המגיד תמהו עליהם אפשר לומר שאינם חולקים בעיקר הדין אלא שלא מצאו שם בערכין דרך שיסמכו בו רבינו והראב"ד ז"ל לפי שהם ז"ל מפרשים ובאה דמתניתין שעדיין לא באה ואפי' הכי מקשה הגמרא עשיר הוא וכו' והדר פריך ותיפוק לי משום ספינה ומוקי לה כרבי אליעזר דאלו לרבנן אפילו בענין זה מקרי עשיר ולפיכך הקשו על רבינו והראב"ד איך פסקו כרבי אליעזר ואעפ"י שהרב ז"ל פירש בפירוש המשנה כמו שפירשנו לדעת הרשב"א אין לחוש לזה שבכמה מקומות מצינו שהרב ז"ל לא סמך בחבורו במה שכתב בפירוש המשנה כמו שכתב הוא ז"ל בהקדמתו בפירוש המשנה וכל שכן בנדון זה שמצינו שדבריו בפירוש משנה זו הפך דבריו ממה שכתב פי' מהלכות שגגות והוא שכתב בפירוש משנה זו שאם היה עני בשעת שנתחייב בקרבן הרי זה מביא קרבן עני ואפי' אחר שהגיעו לרשותו הנכסים ובחבור חזר בו מזה וכתב הרי זה עני עד שימות מורישו וירשנו עד כאן. ונראה דבתר הבאת קרבנות אזלינן וזה מורה שאין לחוש לפירוש המשנה לפסק הדין. ונראה לע"ד שאפי' אם תפס הבכור מוציאין מידו ואין יכול לומר קים לי כהרשב"א נגד רבינו והראב"ד תיבת ומה אין לו משמעות במקו' שנוהגין כהרמב"ם וכ"ש בנדון דידן שכתבנו שאפשר שהרשב"א אינו חולק בעיקר הדין.