דברי ריבות · חלק ע״ח סימן ד׳

וניחא נמי השתא מה שהקשו ז"ל מה ענין סדור אצל ראוי שרבינו לא למד מדין סדור שהוא ז"ל מפרש דאביו גוסס וספינתו בים דקתני אקרבנו' קאי כמו שכתב בהלכות שגגות פי' שלא כפי' רש"י שפי' דמילתא באפי נפשה היא ולגבי ערכין מתניא וכיון דאביו גוסס וספינתו בים מקרי עני לגבי קרבנות כיון שאין הנכסי' ברשותו ודאי דלגבי בכו' כהאי גוונא הוי ראוי מהאי טעמ' דאם היה אבי אביו גוסס בשע' מיתת אביו לא חשבינא ליה מוחזק לגבי בכור כדי שיירש בהם פי שני' אלא ראוי כדאיתא פרק יש בכו' אין הבכו' נוטל בראוי כבמוחזק לאתויי נכסי דאבא דאבא וטעמא משום דמתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידיה אף חלק בכורה עד דמטיה לידיה וכל זמן שאבי אביו גוסס לא זכה אביו בנכסים עד שימות וירשנו וראיה מדאמרינן פרק קמא דמציעא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ואפי' היה אביו גוסס משום דהוי דבר שאינו מצוי ברשותו והוי כדבר שלא בא לעולם כמו שכתב הרמב"ם בהלכות מכירה פרק כ"ב וכיון דלא מטא לידיה לענין חלק בכור' ראוי ודאי הוי וכיון דגוסס הוי עני לענין קרבן והוי ראוי לגבי בכור ספינתו בים נמי כי היכי דהוי עני לגבי קרבנות לכולי עלמא כדכתיבנא משום דהוי דבר שאינו ברשותו הוי ראוי לענין בכור. ובזה עלו דברי רבינו והראב"ד ז"ל כהוגן שפסקו כרבנן ולאו כרבי אליעזר ולאו מסידור ילפי לה ובודאי שאין הפרש בין ספינה לנכסים הנמצאים בתוכה ואין חילוק ביניהם כלל דנכסים שבתוכה נמי הוי ראוי והבכור והפשוט חולקים בהם כאחד ודברים אלו פשוטים הם ולא היו צריכים ביאור אלא לפי שראינו מי שנשתבש בהם וחילק ביניהם בלא שום טעם.