דברי ריבות · חלק ע״ב סימן ו׳

וגדולה מזאת כתב המרדכי שם וז"ל מעשה ביהודית אחת שנפטרה וא"ר אליעזר ממיץ שנדרה עשרי' דינרי' לצדקה ולאחר פטירתה החזיק בשלה ולא רצה להחזיר ליורשיה אלא ליתן לצדקה והנה היורשים אומרים לא ידענו בזאת הצדקה כלום ושאלו לר"י והשיב כי ר' אליעזר אין לו להחזיק בממון היורשין על מה שנדרה ודין מצוה לקיים דברי המת אין מוטל עליו כיון שלא השליטתו מתחלה לכך ואפילו יטעון ר' אליעזר שהוא גבאי וידו יד עניים הוא ורוצה לעכב את הצדקה בידו ויתננה למי שמחלק הצדקות שנותנים בעירו אף על פי כן נראה לי שאין לו כח להחזיק בממון על כך לחלק זאת הצדקה לדעתו יותר מלדעת היורשין אפילו אם יש לו מיגו להיות נאמן על ידו שנדרה צדקה זו ואף על גב דתניא בתוספתא דב"ק תנו מאתים זוז לעניים יתנום לעניי אותה העיר רבי אחא אומר לעניי כל ישראל אין לכוף היורשים ליתנם לעניי אותה העיר אפילו אם תמצא לומר דהלכה כתנא קמא וכו' וסיים לפיכך אין לרבי אליעזר להחזיק בממון אלא יחזיר ליורשיו ויודיעם שכך נדרה ובעצתו יתנו יורשי אותה יהודית ב' דינר וכו'. הרי שאפי' היו המעות כבר ביד גבאי הצדקה קאמר דאין לו כח לחלקו לדעתו יותר מלדעת היורשין כל שכן בנדון דידן שהנכסים ביד היורש אחיו ומינהו עליהם לחלקם דפשיטא ופשיטא שהדין נותן שיתחלקו על ידו ואין להם לפרנסי ק"ק ניקופול שום טענה כלל ולהיות הענין ברור מפי סופרים ומפי ספרים איני מאריך עוד בראיות ודברים גם להיות המוביל נחוץ שמתי קנצי למילין כי הדין עם ראובן הנז' לפי מה שנראה לע"ד ואמ' לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.