דברי ריבות · חלק ס״ח סימן א׳

שאלה ק"ק פלוני היה להם חכם מרביץ תורה ביניהם והחכם הנז' מרביץ תורה גם כן בקהל אחר ולכן בשבת שהולך החכם הנז' להרביץ תורה בקהל האחר הם בטלים מדברי תורה ובראותם כך רוב הקהל תקנו ביניהם שהשבת שילך החכם להרביץ תורה בקהל האחר שירביץ ביניהם תורה החכם פלוני בנו ולא יהיו בטלי' מהדרשה ומדברי תורה הנהוגים בשבת בכל גבול ישראל וקצת מאנשי הקהל כשראו כך הוציאו שטר מכמה אנשים מאנשי הקהל חתומין למטה איך מקדמת דנא זה כמה קבלו עליהם ונשבעו שבועה חמורה לדעת רבים מפורשים שלא ליקח לחכם פלוני ולא לשום אדם אחר בעולם לא לדורש ולא לחכם קבוע כל זמן שהחכם השלם יצ"ו מרביץ תורה בקהל יהיה בחיים חייתו ואם אנשי הקהל יקחוהו ויעמידוהו עליהם שלא יאותו בדבר אלא קבלו עליהם מכח השבועה הנז' להלוך אחרי ארבעה אנשים ידועים להם לכל מה שיאמרו הארבעה אנשי' הנז' ויגזרו עליה' באופן שכשראו כך הד' אנשים הידועים נפרדו מהקהל והתרו בחתומים האחרים שילכו אחריהם מכח השבועה הנז' עכשיו קצת מהאנשים החתומים המושבעים מתחרטים משבועתם ושואלים אם יש היתר לשבועה זו שאף על פי שהיתה לדעת רבים מפורשים כיון שעיקרא היתה לבטל דברי תורה והאיכא מצוה הצריכה להיתר שבועה כזו יהיה לה היתר או דילמא כיון שאפשר לקיים מצוה זו בקיום השבועה ובהיותה עומדת במקומה והוא שכל אחד יכול ללמוד בביתו כל היום כלו אם ירצה באותו השבת שהולך החכם הנז' לבית הכנסת האחר או ילך אחריו וישמע דברי תורה מפיו בקהל האחר באופן שאין השבועה סבה לביטול המצוה לא יהיה לה היתר וכן הדין נותן שכתב הר"ר קולון שרש נ"ב וז"ל אין נראה לע"ד כלל להחשיב דבר מצוה אלא היכא שאי אפשר למצוה לעשותה אם לא בהפרת שבועה כי ההיא דלא אשתכח דדייק כוותה דאז ודאי רבים מסכימים בחרטה כדי שלא תבטל המצוה אבל בנדון דידן שאפשר לקיים המצוה באופן שכתבתי מי יימר דרבים יסכימו בחרטה זו.