דברי ריבות · חלק ס״ו סימן א׳

ראובן ושמעון היה קטטה ביניהם על ענין מי יהיה מרביץ תורה בק"ק יצ"ו באופן שאיש לדרכו פנו ועשו באופן שנעשה הקהל כתות כתות מהם לבם חפץ לראובן ומהם לשמעון עד שבא ראובן והשביע לכמה אנשים מהקהל שלא ישמעו דברי תורה מפי שמעון באופן שהיה הקהל כמעט נחלק לשנים והיה ביניה' מחלוקת גדול עד שבאו ראובן ושמעון ובררו להם דיינים וקבלו עליהם נזירות שמשון ונשבעו שבועה חמורה שלא לדרוש שום דרשה בעולם בק"ק ושלא לעשות שום דבר בק"ק שיהיה נראה ממנה שיש לו שררה בק"ק אלא לעמוד ולקבל עליהם כל מה שיאמרו הדיינים שביררו כמו מפי סנהדרי גדולה אחר כך מה שגזרו הדיינים היה באופן ששום אחד מהם לא היה יכול לדרוש שום דרשה בק"ק ולא לנהוג שום שררה אחר כך בהמשך הזמן נתעורר שמעון והיה דורש בק"ק בכל שבת ושבת ואמר שלא עבר על החומרות לפי שהחומרות שקבל על עצמו היו על תנאי שיתיר ראובן כל החומרות שהטיל על יחידי הקהל בתוך שלשה ימים והוא לא התירם נמצא הנדר בטל. ואעפ"י שבשטר הברירה והחומרות שקבלו עליהם לא הוזכר תנאי גם כן לא הוזכר שהיה בלא שום תנאי ושמעון מוציא שטר חתום בעדים שאומר שאותם החומרות היו על תנאי הנז' ואמרינן בכתובות פרק שני עדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמנים והוא הדין עדים אחרים כמו שהביאו הטור בסימן פ"ב דתנאי מילתא אחריתי היא ולא קא עקר ליה לשטרא.