ואף על פי שנתן ה"ר יהודה רשות לה"ר יצחק שיקחנ' באופן ההוא אז היה לפי שעדיין לא היה בטוח מהשתדלותו שהוא בעצמו היה מכין ומזמין והיה בוחר הרע במיעוטו אבל עתה שראה שהועיל השתדלותו אז התרה לה"ר יצחק וגלה את אזנו תוך כדי דבור להתראה שהתרה בו ה"ר יצחק ואמר לו שיעזוב אופן לקיחתו ושהאופן שהשתדל הוא בלקיחת הרינדה הוא יותר נכון ובטוח וקרוב לתועלת אבל לא שממאן במציאות הרינדה ולכן נראה לע"ד שכיון שיש בפנינו שני דרכים באופן לקיחת הרינדה אין שום אחד מהם יכול לומר לחבירו שאינו רוצה ליכנס ברינדה כיון שהוא אומר בפירוש שרוצה לקחתה כי אם בזה האופן שיהיו נושאים ונותנים בעניין בפני אנשים נבונים וידועים בטיב אופני לקיחת הרינדאש ואז יתברר ויתלבן איזו דרך ישרה ואחר כך יתרה לחבירו המנגד אם ירצה יכנס ברינדה באופן ההוא הרי טוב ואם לאו ודאי שהוא הולך בעקיפין ואף על פי שאומר בפיו שרוצה הרינדה רוח אחרת עמו ובטלה דעתו אצל אחרים ויהיה חייב מכח החומרות לכתוב שטר בטחון לחבירו זהו מה שאומר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק ס״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.