דברי ריבות · חלק נ״ו סימן ד׳

וא"ת והרי בהסכמה לא כתיב אלא יחיד כראגי"רו אבל אביו של ראובן לו הונח שהיה יחיד לא היה כראגי"רו שלא בא לכלל כך בזמן ההוא להיותו נער קושיא זו ליתא והטעם דאמרינן בסנהדרין פ"ד מיתות תנו רבנן איש אשר יקלל אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי רבי יאשיה ר' יונתן אומר משמע שניה' כא' ומשמע כל א' וא' בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתו' יחדו וכו' ופי' רש"י ר' יונתן אומר וכו' דאע"ג דו"יו מוסיף על ענין ראשון משמע נמי א' מהם עד שיפרט לך הכתוב יחדו כדרך שהוצרך לפרוט בכלאים דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדו הרי דלר' יונתן משמע כל א' וא' בפני עצמו וקי"ל כותיה וכן פסק הרשב"א בתשובותיו סי' אלף שכ"ח וז"ל ראובן ציוה את חנוך בנו והשביעו שלא ילוה לשום אדם ממונו יתר על סך פלוני כי אם ברשות שמעון ולוי ועכשיו מת היוכל חנוך להלוות ברשות לוי לבדו או לא והשיב דקי"ל כרבי יונתן דאמר גם משמע כל א' וא' בפני עצמו ואף זה כשהשביע לא השביעו שלא ילוה כי אם ברשות שניהם או ברשות אחד משניהם הרי שפסק כר' יונתן לקולא להתיר שבועה דחמירא אף בנדון דידן יחיד כאראגי"רו לא משמע שניהם יחד דוקא אלא גם כל אחד ואחד בפני עצמו או יחיד או כאראג"ירו כי כבר יצוייר כאראגי"רו בלא יחיד כמו יחיד בלא חרא ג"ירו שהרי מצאנו ראינו כמה אנשים שהם כרגי"ריש מק"ק אחד והם יחידים ומתפללי' בקביעות בק"ק אחד וכיון דמשמע כל א' וא' בפני עצמו נמצא שהרי אביו של ראובן הנז' היה יחיד ק"ק שלום ולכן חייב ראובן לשוב לקהלו כמו שכתו' בהסכמה ובר מן דין מצינן למימר דהא קי"ל דאפושי במחלוקת לא מפשינן ואיכא למימר דבנדון דידן אפילו רבי יאשיה מודה דמשמע כל א' וא' בפני עצמו והטעם דע"כ לא פליגי רבי יאשיה ור' יונתן אלא באביו ואמו משום דוי"ו מוסיף על ענין ראשון כמו שכתוב ר"שי אבל בנדון דידן דלא כתיב יחיד וכר אגי"רו אלא יחיד כראגי"רו בלא ו"יו אפילו רבי יאשיה מודה דמשמע כל א' וא' בפני עצמו ועוד נוכל להביא ראי' דבנדון דידן אפי' רבי יאשיה מודה אע"ג בדהוה כתיב יחיד וכראג"ירו וזה דאמרינן בבבא מציעא ריש פרק השואל שבויה בשואל מנא לן דחייב תניא ר' נתן אומר ונשבר או מת או לרבות את השבויה. ופריך בגמ' האי או מבעי ליה לחלק דסד"א עד דמתברא ומתה לא מחייב קמ"לן הניחא לר' יונתן וכו' ופי' רש"י לר' יונתן לא בעי או לחלק דנשבר ומת הוי משמע או האי או האי מצי למדרשי או לרבות שבויה אלא לר' יאשיה הא בעינן או לחלק ותירץ בגמרא אפילו תימא ר' יאשיה לחלק הכא לא צריך מאי טעמא סברא הוא מה לי קטלא כלה מ"ל קטלא פלגא אף כאן בנדון דידן מה לי היות כראגי"רו ממש לגמרי מה לי היות יחיד ולא כראגי"רו שהוא פלגא כיון שיש לו בית אחיזה עם זה הק"ק שלום יותר מבשאר ק"ק יצ"ו כי כונת ההסכמה לא היתה לבטל חזקת שום קהל כי אם לחלק החדשי' מקרוב באו לא שערום אבותינו כמו שכתוב בתופס לשון ההסכמה.